מזבח אדם ושת במסורת השומרונית , היכן ?

מזבח אדם ושת במסורת השומרונית , היכן ?/ ששוני אושר

 

מידי שנה בבוא עלינו, אחד ממועדי שלושת הרגלים, פסח, שבועות וסוכות, מתקיימת על ידינו, זה מאות דורות,עלייה לרגל אל פסגת הרגריזים- “טורה טבה” – ההר הטוב הזה- המקום הנבחר ע”י האל למשכן כבודו, כפי שציווה לבני ישראל בתורתו, וכפי שנמסר במסורת קפדנית , ע”י בני ישראל השמרים דור אחר דור.

 העלייה לרגל נגזרת מתוך הציווי האלוהי המופיע מספר פעמים בתורה:

 שמות כג:טו –

“את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים; ולא יראו פני ריקם. וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה; וחג האסיף בצאת השנה, באספך את מעשיך ?? מן השדה. שלוש פעמים בשנה, יראה, כל זכורך, את פני, הארון יהוה…”

 שמות לד : כג – 

“…את חג המצות תשמר…וחג שבעות תעשה לך….וחג האסיף….. שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הארון יהוה אלהי ישראל…”

 דברים טז:טז

“…שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני יהוה אלוהיך, במקום אשר בחר ??? בחג המצות ובחג השבועות, ובחג הסוכות..”

 

במסגרת תפילת העלייה לרגל, עובר קהל המתפללים, יחד עם הכהן נושא מגילת ספר התורה, בין שבע תחנות, המזוהות כנקודות ציון הקשורות במסורת ישראל, ובסיפורי האבות. בל אחת מן התחנות משולב קטע תפילה אשר בד”כ רלוונטי לאותה תחנה.

 

כד”כ התחנות המזוהות במהלך תפילת העלייה לרגל הינן:

 1.מקום מזבח יהושע, ושנים עשר האבנים – מקום המזבח ושנים עשר האבנים שהוקמו על ידי יהושע עם כניסתו לארץ כנען, כמצווה ב דברים כז’.

 2.מקום מזבח אדם –המקום בו ע”פ המסורת השומרונית, בנה אדם אבינו את המזבח הראשון- ראש המזבחות. יש שכינו את מקום מזבח אדם בשם, “מזבח אדם ושת בנו”.לכך נתייחס בהמשך.

 [ בספר האסאטיר (המתוארך למאה ה10) מצויין, כי ראש המזבחות היה דווקא מזבחו של קיין שנבנה בתחתית ההר, בין לוזה להרגריזים]

 3.מקום גבעת עולם – המקום בו ע”פ המסורת השומרונית הקים יהושע את המשכן, בחודש הראשון , בעת כניסת בני ישראל לארץ לכנען. המשכן על פי המסורת, עמד בראש ההר 260 שנה (ימי הרחותה),עד להסתרתו במערה על ידי עזי בן בחקי.

 4.מקום אלהים יראה – המקום בו מצא אברהם אבינו את האייל הנאחז בסבך בקרניו.

 5.מזבח יצחק – מזבח עקדת יצחק אבינו.

 6.מזבח נח – המקום בו ע”פ המסורת השומרונית, הקים נח אבינו מזבח בצאתו מהתיבה.

 7.גבעת עולם– בסיום המעבר בששת התחנות המפורטות, חוזר קהל המתפללים אל מקום המשכן המהווה את התחנה השביעית בעלייה לרגל.

 ישנן מסורות בפי זקני העדה על כך, שבימים קדומים היה ידוע גם מיקום שתי המצבות, שהקים יעקב בברחו מעשו, ולאחר הטבח באנשי שכם, (בראשית כח, בראשית לה) אך למסורת זו, אין אחיזה בספרי התפילה הנמצאים ברשותנו כיום, או בתיאורי הנוסעים השונים, וייתכן ונשתכחה ברבות השנים.

כמו כן, ישנה מסורת קדומה, בדבר מיקום “שבע מדרגות אדם” – שבע מדרגות בהן ירד אדם,לאחר שנוצר מעפר הרגריזים וגורש מגן עדן. המסורת כמובן קשורה בזיהויו של הרגריזים כגן עדן. מיקום המדרגות, על פי המסורת, הינו בדרך אותה אנו עוברים כיום בשירת “אז ישר”.

כמידי עלייה לרגל, עם ההגעה למקום בו נקרא קטף הזכאים ( מקום אלהים יראה) , עולה הוויכוח אודות מקום הימצאו של מזבח אדם ושת בנו. בין המתפללים, ישנם הטוענים כי המקום בו נקרא קטף הזכאים, הינו “מקום מזבח שת”, כפי שמשתקף ממרבית ספרי התפילה, לעומת אחרים הטוענים, כי המקום נקרא –”מקום האיל” או מקום “אלוהים יראה” , ואילו מזבח שת, הוא הוא מזבח אדם, הממוקם ב”פתח גבעת עלמה”, במקום בו מושרת ה’שבחו’ על ידי הכהן.

מיד לאחר קריאת ‘קטף הזכאים’, באה ה’תלביה’ – הנפת מגילת ספר התורה בפני הקהל, תוך שהם קוראים בקול רם,את הפסוק “אלהים יראה יהוה יראה”, חמש פעמים רצופות. יש בקטע תפילה זה, משום אזכור לאירוע הימצאות האייל, הנקשר במקום. בכך ישנו אולי, חיזוק לטוענים בקבוצה השנייה, כי התחנה הינה תחנת “אלהים יראה” או “מקום האיל”. אך האם בהכרח ישנה סתירה בין הדברים, ולא ייתכן כי מקום מזבח שת הוא גם מקום האייל ?

על פי מהדורת הספר של קאולי 1, לסדר תפלת – מועד חג המצות בהרגריזים ( עמ’ 271, המסתמכת על כתבי היד של המעתיקים שלמה בן יעקב הדנפי משנת 1749 ( מסומן כ L1 ), ושל מורג’ן (אב סכוה) בן אברהם הדנפי (משנת 1737 ) מסומנת כ 6L) – כותב מעתיק הסדר כך : 

לאחר תחנת עשר האבנים – יחלו המתפללים ב”קדישה” אותה יסיימו “בשער הפסגה” – ( الي عند باب الخنا عند القلعه ويقعدوا هباك ويقولو الفاواقا בנצירו)” , שם יתחילו הימנים ‘בנצירו’, ובסופה יחל גדול הכהנים ב’שבחו’. לאחר ה’שבחו’ יאמר ‘דראן מברך’, ו’יתהלל’ , ו’לכ נביע’ , ו’יתהלל’. ויחלו בשירת ‘אדיק עלינן’, בה ימשיכו עד “חג’ר אל כבש” (حخر الكبش) – “אבן הכבש”. שם יחלו בית ש’ ‘מן אדיק עלינן’ במקום המוזכר (מקום האבן המוזכרת) , וכשיחלו בית ת’ , ירדו אל ‘מזבח אדם’ (ولما يبدو بيت ת’ ينقرو بالكتب وينزلو الي מזבח אדם يقال ‘מרי בעמל תלתי שלמיה’ ) שם יחלו ב ‘מרי בעמל תלתי’ ולאחריה ‘ילבו’ הכהנים ‘וינחו’ ולאחריה, ‘אלהים רחמנה’ ו’אחד הוא יהוה הנכבד’ ו’אלהים יראה’.

לאחר מכן, כותב המעתיק :

תאמר על ידי הכהן ‘ישתבח’ ולאחריה חלקי התפילה הבאים : ‘הקטף’, ה’זאפה’, ‘תלביית אז ישר’, ‘ הסגדות’ , ‘אתהו דבריך עלמה’ ובסיומה יברך הכהן את הקהל ‘ מאה שנה ביומיכם כלכם’ ויחל בשירת ‘אז ישר’ בנעימת ‘אלה רב’. וישירו בה עד הגיעם אל מזבח שת. (ويسيرو فيها الي ‘מזבח שת’). עם הגיעם ל ‘עד יעבר’ ייכנסו אל המזבח,ובסיום ‘אז ישר’ ישבו במקום, ויחלו ב’יתהלל אלהים אין אלה אלא אחד’ שלוש פעמים, ולאחריה ‘כי בשם’ ,’קטף הזכאים’ וכו’ (ويدخلوا المزبه في ‘עד יעבר’ وبعد تمامها يقعدو هناك ويقولو خمله ‘יתהלל’ ثلاثه ו’כי בשם’ وتمامها ) .

יתר התפילה וסדר ההליכה בין התחנות המוזכרות, זהה לזה המוכר כיום – ‘מזבח יצחק’, ‘מזבח נח’ – ןבחזרה אל מקום ‘גבעת עלמה’.

על פי מעתיק זה , מקום “אבן הכבש” הוא המקום בו נקרא כיום בית ש’ בשירת אדיק עלינן. בית ת’ בשירת אדיק עלינן, נקרא מול גבעת עולם והוא מקום “מזבח אדם”.

אף כי סדר התפילה, שונה ומקוצר יותר כיום, הנה מזהה המעתיק שני מקומות, שונים ונפרדים. האחד מקום מזבח אדם הסמוך למקום גבעת עולם והשני מקום מזבח שת , בו נקרא הפסוק “אלוהים יראה”.

גם מעתיקים מתקופות מאוחרות יותר, כאב סכוה בן אסעד, וברהום בן יוסף בני המאה ה 19 , ולאחריהם ישראל צדקה ורצון בן צדקה הצפרי ירחמם האל כולם, העתיקו כי שירת “אדיק עלינן” תאמר בפתח הגבעה, (תרח הגבע), ותסתיים בגבעת עלמה ( רצון צדקה, ציין בדומה למעתיק מעלה, כי בית ש’ משירת אדיק עלינן יאמר ב”מקום הכבש”,ואילו בית ת’ יאמר במקום מזבח אדם) ואילו שירת “אז ישר” בנעימת “אלה רב” תסתיים במקום מזבח שת.

מקום “אבן הכבש” מוזכר אף בכרוניקה של אבו אל פתח :

” בשנת תשע מאות וחמשה וארבעים” ( 1538) בא הוא ובנו אל שכם (הכהן פינחס ואלעזר בנו תושבי דמשק- א.ש) ועשו קרבן הפסח,ואזדמן המועד בשנה ההיא ביום השבת לילת אחד.וחג המצות יום השבת, ויעלו אל ההר ויחגו מן יום הששי בצהרים וישכבו במקום המבחר. ואתפללו לילת השבת אצל אבן הכבש אשר אתפדה בו אבינו יצחק עליו השלום. “

 הסופר הדמשקי הנודע, אברהם בן יוסף הקבצי, בן המאה ה 16 (עלה מדמשק לשכם ב 1534 בראש משלחת שבראשה עמד צדקה בן יעקב ממשפחת מונס), עליו מסופר כי עלה לרגל פעם אחת בחייו, נותן את תיאור תפילת העלייה לרגל בחיבור ‘חברי’ – חיבור מסוג ‘כימי’ לשבת מועד חג הסכות. וכך הוא מתאר:

 “עד ייתו אל האבנים הגדלות;הכתב עליהן את כל דברי התורה הזאת;

יתמר אדיק עלינן מרנ; שם כהלן נבכי קנומן;

ויחתמו יתה קדם הגבעה; כל זה וצלות בזינ בגבעה נצבה;

 

וילכו אל מזבח נח; ויימרו אלהים רחמנה;

ואלהים יראה ואחד הוא יהוה הנכבד; הכ מד לאוי ועבד;

ובתר זה רבנה יימר;

 

וישרי יקטפ התורח קטפ תרח; מראשה ועד אחרה;

ועת יקטף ספר או ספרים ; ישלח אחרי חבתה שרים;

שם ייתי חבתה ומנ עמו על הגבעה; ימצאו צלות בזין נציבה;

תמן במכתב ילבה לון; ויחתמו צלותון;

וילך חבתה בין סיעתה; אל כהן עבורתה;

ימצאו בצלותו קעם; שם צלותו יחתם;

כמה התקדם המדכר;

 

ואל מזבח שת ילכו ויתפנו;

ויעמדו בתחנונו;

ופני המזבח ישבו; ויסתכלו לכהן הגדול עד יבוא;

כל זה והכהן עמד בצלותו; בשעבוד ורתתו;

ועת יחתם צלותה; יפרט מלי ברכותה;

ויגיבו אלף ישר;

 

[הערה:– המעתיק שלמה בן יעקב הדנפי משנת 1749, העתיק בתחילת בית זה “ואל מזבח יצחק ילכו ויתפנו” 1749 (קאולי 2 עמ’ 728 כ”י המסומן כ L1 )]

 

וילכו אל מזבח יצחק באלה רב; בטוב נפש ולבב;

כל מנונ במזבח יקד; ויסגד וישתעבד;

מה רב שעתה דבה; יבוא הכהן הגדול אל המזבח;

שם יפרע ראשו; ויתחננ ויתנפל מנ לבו ונפשו;

 

וילכו אל הגבעה בתשבחן ורבואנ; במימר אה סביאנ;

ויסכמו יתה בשמחה ובשרים; והם על הגבעה עברים;

שם הכהן הגדול יסק אל המנבר; והוא בבגדי הקדש מתנזר;

 

בבית המתחיל במילים ” ואל מזבח שת ילכו”, אין לקבוע בוודאות, איזה מן הנוסחים הוא המקורי יותר, זה המצוי אתנו כיום וקובע את התחנה כ”מזבח שת”, או אולי זה שהעתיקו קאולי, וגורס “ואל מזבח יצחק ילכו”. עם זאת, לפי מבנה החיבור, ניתן לזהות כי בכל תחנה חדשה, מתחיל המחבר בתיאורים “וילכו”/”ויתפנו”/”ייתו”, כך שאמור להיות, ככל נראה, הבדל בין התחנות המתוארות בשני הבתים העוקבים.

 כתב הנשיונל גאוגרפיק, ג’ון ד. ווייטינג, מביא תיאור לביקור שלו בפסגת ההר בשנת 1916. כך הוא מתאר :

“…We follow a friend , one of the priests , up to the crest of Gerizim……Here one is shown the place where Joshua built the altar of Sacrifice with twelve stones taken from the Jordan. Just above it, are the foundations of St. Mary’s Church , built by the emperor Zenon and destroyed by Justinian…..Proceeding southward along the out most ledge of plateau , the priest point to spots where traditions says the altars of Adam and Noah stood. Below is the path by which Adam was expelled from Paradise, after been created from the dust of Gerizim. 

Beyond is the altar of Seth, a stone circle with a pavement of larsg uncut stones. Just beyond Seth Shrine , farther south , is a ditch sunk into a rock protruding boldly from the mountain side

 

תרגום: …”אנחנו הולכים אחרי חברנו, בן משפחת הכהנים, במעלה ההר אל פסגת הר גריזים. כאן נראה,המקום בו בנה יהושע את המזבח יחד עם שני עשר האבנים שנלקחו על ידו מהירדן. ישר מעליו , שרידי כנסיית מריה , שנבנו על ידי השליט זנון, ונהרסו בידי יוסטיניאנוס… אנחנו מתקדמים דרומה,במישור הסלעים. הכהן מצביע על מקום בו, על פי המסורת, עמדו אדם ונוח. מתחתיו ישנו נתיב, דרכו עבר אדם בעת גירושו מגן עדן. (א.ש – שבע המדרגות בהן ירד אדם מגן עדן לאחר שנוצר מעפר הרגריזים). מעבר אליו, עומד מזבח שת, אבן מעוגלת עם מדרגה … מעבר למזבח שת, דרומה יותר, ישנה תעלה עמוקה בתוך סלע שנוצר כחלק מההר.” 

 (פורסם בחוברת של מגזין National Geographic משנת 1920. עם זאת, נראה כי התיאור הוא משנים 1916-1915, מאחר ומתוארים בו הכה”ג יעקב בן אהרן, שנפטר כידוע, בשנת 1916 ולצידו הכהנים האחרים יצחק בן עמרם, ומצליח בן פינחס ירחמם האל כולם.)

 

אם כן, ניתן להסיק כי מזבח אדם ומזבח שת, הינם שני מקומות שזוהו בנפרד האחד מן השני. מקום מזבח אדם הינו במקום בו נאמר בית ת’ משירת אדיק עלינן, ואילו מקום מזבח שת הינו במקום בו מסתיימת שירת אז ישר. זיהוי התחנות אם כך, צריך להיות:

 

1. מקום שתים עשרה האבנים – בו נאמר קטף מיוחד לציון המקום.

2. פתח הגבעה – בו חונה הקהל ובו נאמרים קטעי ה “קדישה” ו”השבחו”.

3. מקום גבעת עלמה – הסמוך למזבח אדם , שם נאמר בית ת’ משירת אדיק עלינן.

4. מקום מזבח שת – הוא גם המקום בו זיהה אברהם את האייל הנאחז בסבך.

5. מקום מזבח אברהם ויצחק – המקום בו נערכה עקידת יצחק.

6. מקום גבעת עולם. – מקום המשכן.

 

אושר ששוני