הנני מפרסם בזה לראשונה שתי תשבחות המיוחסות ללְמַעְ‘רִבי אל–בַהְלול לאור חמשה עשר מקורות עיקריים, שמונה כתבי-יד שומרוניים, כתב-יד ערבי המצוי בספריית האוניברסיטה ע‘‘ש המלך סעוּד, ושישה טקסטים הקיימים במרשתת. התשבחות כתובות בערבית הקרובה יותר ללשון הדיבור מאשר ללשון הספרות. תרגום לעברית מצורף למקור וכן סקירה לשונית של המקור הערבי. התשבַחַת הראשונה נושאת את הכותרת ‘‘זאת הינזרוּת מועְ‘רַבּית’’ הכוללת מאה ושני בתי שיר, ואילו התשבחת השנייה לא ניתנה לה כותרת והיא בת תשעים ושמונה בתי שיר לפי כתב-היד השמור במנצ’סטר והוא שימש לעיל בפנים המהדורה. שתי תשבחות אלה מושרות לפי שתי מנגינות ידועות בפיוט השומרוני: אין אֵל פרט לאלוהים הוי עם העד; קום ושׂים פניך אל האל לפני סיום חייך.
החלק הקדום של כ‘‘י זה, הכולל את שתי התשבחות, הועתק בידי עבד-אללה בן מורְג‘אן בשנת 1723. השוויתי כ‘‘י זה עם שלושה מקורות שומרוניים עיקריים: כ‘‘י מס 7019 המצוי בספריית יד יצחק בן-צבי בירושלים המערבית, שהועתק בידי כאמל אאל ישראל הסראוי בשנת 1930, ונרמז אליו במהדורה זו בשם אַל-קודְס; המקור השני הוא כְּתאב אל–תַסאבּיח אשר העתיקו הכהן הגדול, אבישע בן טביה בשנת 1927 והוא שמור בספרייה פרטית על הר גריזים והצבעתי עליו בתיבה נאג‘י; המקור השלישי הינו ספר התשבחות הידוע, שקיבצוֹ והוציאוֹ לאור המנוח, רצון צדקה ב–1970 ורמזתי אליו בשם רָאד‘י (דל‘‘ת נחצית). יתר על כן, הוספתי חילופי נוסח שארבעה כתבי-יד שומרוניים מקוטעים מפרנסים ורמזתי אליהם בשמות: סלאמָה, יוסף, קַטְקוּט, ומוּרְג‘אן, והם מצויים בספרייה הלאומית הרוסית בסנט פטרבורג.
התשבחת או השיר הראשון דן במכלול של נושאים כגון: יחוד האל ובריאת העולם; תגמול ועונש; נזיפה באיברי גוף על סטיותיהם; קריאה לאדם לנהוג בשיקול דעת; להאיץ בבני אדם לרדוף חכמה ודעת ולהיטיב עם השכן והיתום; בקשת מחילה ודרישה בשלום הנביא משה.
השיר השני נפוץ במרוקו ומחוצה לה והגיע, למשל, לניו-יורק, הוא מושר בחג מולד הנביא מוחמד, כלול בשירי המַלְחוּן (שירה עממית דתית בעיקר) וידוע בשם ‘‘השיר הפִיّّّّّאשי’’ דהיינו, השחצני, כְּפוי הטובה, והוא מיוחס לידיד אלוהים, סידִי עותְ‘מאן בן יחְיא המזרחי המכונה אל-בַּהְלוּל (הלץ, המשוגע) המזרחי, שחי במאה הט‘‘ז בתקופת השושלת העלווית. ישנה חבורה גדולה של זמָּרים המדקלמים שיר זה הן במגרב והן מחוצה לה. השוויתי את הנוסח של שיר זה שבכתב היד של מנצ’סטר המדובר גם עם שישה נוסחים מתוך רבים המופיעים בשפע במרשתת (האינטרנט). יצויין, כי גודלו של השיר במרשתת עולה בהרבה על זה הנתון במקורות השומרוניים והוא בן למעלה ממאתיים בתי שיר. קיים הבדל ברור לגבי סדר הופעת בתי השיר במקורות השונים. לדאבוני, נבצר ממני להשתמש בטקסט אל-פִיאשִייָה המובא במחקרו של אל–מוצטפא וזאע, שהוא פרי עבודת שדה באיזור מזאב. אי לכך הסתמכתי על גירסתו של עִז אל–דין בן מוחמד אל–ע‘זאוי המצטט את וזאע. לעומת זאת, הוספתי חילופי נוסח והסברים הלקוחים מכתב-יד שהועתק במאה הי‘‘ח והוא פרי עטו של אל-בהנסי שנפטר בשנת 1592.
שיר זה מטפל בין השאר בנושאים מעין: יכולת האל ונוכחותו בכל מקום; האל שופע בטובו על בני אדם; ישועה באה אחרי מצוקה; הסתפקות במועט; התרחקות מתאוות פירושה עושר לנפש; אל תרים את הראש אלא לאלוהים; הנוהג בענווה קרנו תעלה; לא להתערב בענייני הזולת; הוקעת הרכילות; לגמול טובה תחת רעה; בעלי היכולת מוחלים; לבקש אמונה מהאל; מחבר השיר קְצוץ הנוצות חי הרחק ממולדתו.
לאמתו של דבר, איני יודע שום דבר כתוב אודות שומרוני זה המכונה אל-מע‘רבי אלּ-ַהְלוּל, פרט לכינוי זה המוזכר בשיר הראשון בבית השיר מס‘ ٩٥. כלום מה שמו האמיתי? מדוע כונה בכינוי זה? היכן חי ופעל? מתי נולד ומתי הלך לעולמו? האם היה שומרוני והתאסלם ולמה? (ראה בתי השיר ٥١-٥٢ והשווה אותם עם ٥٤، ٨٣-٨٨، ١٠٠- ١٠١, 89–90). המידע זעיר האנפין העומד לרשותנו כיום הינו שאוב משני השירים המובאים לעיל, אולם המסורת השומרונית שבעל פה יודעת לספר שהוא היה משורר ופילוסוף שחי במאה הי‘‘ד. קביעת תקופה זו מושתתת על פי מיקום שיריו בספר התשבחוֹת שבידי השומרונים. אמת, אין להעלות על הדעת ששירה דתית פרי עטם של לא שומרונים תיכלל בקובץ שיריהם המושרים בנסיבות דתיות ללא שינויים ועיבודים. בדרך כלל, אומרים כי הצירוף הנפוץ ‘אחרון הנביאים’ הינו קניין בלעדי למוסלמים, דהיינו, הנביא מוחמד, אך יחד עם זאת הוא מופיע במשמעות של ‘משה רבנו’, למשל, בשירו של יפת בן מרחיב בן יעקוב צדקה הצפרי. אכן אל-מַעְִרבּי אל-בַּהְלוּל היה שומרוני ויתכן שהתאסלם או העמיד פנים כמוסלמי בתקופה מסויימת, הוא או שמא אחד מאבותיו במצריים, דרך משל, שכן אין בידינו בדל של מידע בדבר נוכחות שומרונית במגרב הערבי. קיימת מעשׂייה שומרונית שבעל-פה אחת לפחות שלפיה אל-בהלול אל–מַע‘רבי היה אחיו של הח‘ליף הידוע, הארון אל-רָשיד, והיא הובאה לעיל.
על סמך השיר השני הידוע בערבית בשם ‘אל-קַצידָה אל-פִיאשיָה’ כלומר השיר של השחצנות, של כפיות טובה, ניתן להגיע למסקנה הבאה: אל-בהלול אל-מע‘רבי, אותו ממלוּכְּ (עבד לבן), אשר כל לבו במזרח והוא במערב נכרי (בית שיר 91) אינו מחבר שיר זה. המחבר האמתי הוא הצופי הטוב, סידי עוּתְ‘מָאן בן יַחְיָא הידוע בסידי אמחמד אל-בהלול אל-שַרְקי שחי במאה הט‘‘ז. דיה של השוואה חטופה בין נוסח התשבחת השניה המיוחסת ללבהלוּל אל-מע‘רבי השומרוני עם השיר הפיאשי, פרי עטו של אל-בהלוּל אל-שַרְקי הערבי המרוקאי, כדי להיווכח בלא שמץ של ספק שמדובר בשיר אחד במקור, למעט השמטה של בתי שיר רבים ושינויים קלים פה ושם כדי להקנות אופי שומרוני על הטקסט כגון האמונה בהר גריזים ובנביא משה. השינוי המהותי הינו השמטת הפזמון החוזר: אלוהים, בָרך את הנבחר, אהובנו מוחמד עליו השלום. יצויין כי השיר השני מתאפיין בתכונה לשונית מוגרבית בולטת והיא השימוש בתבנית: ‘אנַא נַהְדַר’ (אני מדבֵר), ‘חְנַא נְהַדְרֻ’ (אנחנו מדברים) וכן באשר לאוצר המלים: עְלאש = למה; אַש = מה; באש = כדי, למען, זיד = להיוולד. יתר על כן, יש לציין כי חלק קטן יחסית של הקצידָה הפיאשיה, ארבעים בתים בקירוב, מצא את מקומו בספר התשבחות של רצון צדקה ללא איזכור של שם מחבר או מנגינה. אותה תופעה מצויה בכמה כתבי יד שומרוניים השמורים בספרייה הרוסית הלאומית בסנט פטרבורג.
לסיכום, השומרוני אל-מַעְ‘רִבּי אל-בַּהְלוּל המדובר חי בשלהי המאה הי‘‘ז וראשית המאה הי‘‘ח ורק תשבחה אחת משלו שרדה והגיעה אלינו שהרי השיר השני המיוחס אליו הינו לקוח רובו ככולו מן אל-קַצידָה אל-פִיאשִיָה המפורסמת במגרב והיא פרי עטו של הערבי המרוקאי סידי עותְ‘מאן המכונה אל-בַהְלוּל אל-שרְקי.