צעירים זועמים / אשר שילוני

רשימה זו התפרסמה לראשונה בשנת 1969, ופעם נוספת תחת קובץ מאמרים בשם "שביבי אור וצל" מאת אשר שילוני - ישראל 1994.

זר הנקלע לשכונה השומרונית בחולון, יש ונדמה לו, כי חיי העדה, המונה 180 נפש, זורמים באפיק שקט ורגוע כמי השילוח. למעשה, מורגשת מתחת למעטה השקט והשלווה, ראשית התגעשות של צעירים זועמים, המתחילים לערער על מוסכמות.
התעוררות זו עדיין היא בחיתוליה. עדיין מתקיימת סמכות העדה, המשפחה ובית-האב. ועם זאת מרחפת באויר איזו אי-נותות שמקורה בהרגשת תסכול של צעירים שומרונים מול הנוער היהודי השכן.
הסבנו עם שלושה צעירים, המכנים עצמם ”ועד פעולה לצעירי השומרונים”. הם גוללו בפנינו בעיות של נוער, החי במבנה פטריארכלי-שבטי. זהו נוער שאין לו זהות משלו וכל צרכיו התרבותיים-חברתיים נקבעים על-ידי הדור הקשיש – זקני העדה וועד העדה. אלה אינם מבינים, כי בישראל 1696 אין להסתפק עוד בסיפוק צרכי הדת. הנוער השומרוני נשאר סגור ומסוגר כלפי החברה הסובבת אותו ואינו נהנה מכל מכמני האפשרויות התרבותיות, ההשכלתיות
והבידוריות שבה. חיי התרבות בשכונה – אם בכלל יש חיי תרבות – מתרכזים סביבּ מועדון, משותף לכל – צעירים, זקנים וילדים, שהקימה העיריה.
ועד הפעולה שבראשו עומד סטודנט צעיר בשם בנימים צדקה, אומר לקשור קשרים עם אירגוני נוער יהודיים, מוסדות מועצת הפועלים ואחרים, על-מנת ללמוד מהם ולהיעזר בהם. אומר בנימים, ראש הזועמים: “מצויים עימנו 10 צעירים בוגרי תיכון. בין המבוגרים אין כאלה. אנו, הצעירים המשכילים, רוצים לבנות משהו חדש – לעצב דמות לנוער, שיוכל בעוד עשר שנים לעמוד בראש העדה וגם לייצגה כלפי חוץ. אין בדעתנו לשנות דבר במישור הדת.
כשם שקיבלנו עלינו את עולה על כל משמעותה, כן ננחיל את ערכיה. ברם רוצים אנו להוכיח, כי מסוגלים אנו להעלות את הרמה החברתית של העדה ושל צעיריה בד בבד עם שמירה קפדנית על המסורת.”
ומסכם בנימים: ”אנו רוצים, אחת ולתמיד,לחסל את ההתייחסויות המשפחתיות, כאשר הכול מסתדר לפי ההרכב השבטי-משפחתי. בדעתנו גם לגבש ועד פעולה מצעירי השומרונים בשכם”.
     פעילות ”זועמת” זו נתקלת בחשדנותם של חלק מזקני העדה ובהתנגדותו התקיפה של ועד העדה. בשיחתנו עם יו”ר הוועד ישראל צדקה, הוא מציין לשבח את עצם ההתעוררות, ולדבריו יעשה הוועד לקידום הצעירים, שלא כבעבר, כאשר סבורו כי די לו לנוער במה הוא מקבל. אם-כן, על שום מה מתייצב הוועד נגד ”ועד הפעולה” ? משום שלדעתו כל העניין משמעו חתירה תחת הסמכות החוקית על ידי צעיר משכיל, ש”טרם בשל די-צורכו” והוא הופך את הנוער המקומי ”קרדום לחפור בו”..לבניית הקריירה האישית שלו.
בחיי עדה קטנה – אומר ישראל צדקה – לא ייתכנו חריגות מנוהל מקובלים. חבר ועד אחר, זועם על הזועמים, טוען, כי ”רק על-פי זקני העדה ישק דבר: רק להם, לזקני העדה, הזכות לקבוע מה מותר ומה אסור”.
   לעזרת ועד העדה באים חלק מזקניה וביניהם הכהן פנחס, שעבר לחולון משכם ומכהן רשמית בקרב עדתו. “אנחנו השומרונים – אומר הוא בעברית, שעדיין לא שגורה בפיו – משולים לחלון זכוכית. ישליך מישהו אבן והיא תתנפץ לרסיסים. ”  קצפו של הכהן יצא עם התכנסותום של צעירים וצעירות יחד. זהו דבר בלתי נסבל: ” האפשר להשאיר זרדי עצים ליד אש מלחכת , בלי שהעצים יתלקחו”… “לדעתו , אין גם להעמיד בנסיון אח ואחות, לא כל שכן סתם צעירים וצעירות.”
   הכהן, שמתפקידו לעמוד מעל לאינטרסים הניגודיים- משפחתיים, אומר עם זאת, כי לא איכפת לו, כמה ועדים ואיזה ועדים יהיו בעדה. הכהן פנחס, שעבר לחולון אחרי מלחמת ששת הימים, חושב עדיין במושגים שכמיים. ואילו אחרים הם בדעה, שאין לייבא מושגים מפגרים אל אותו פלג של העדה שמבקש להסתגל למושגים מודרניים יותר.
ראש העדה, יפת צדקה, שהוא סבו של הסטודנט הזועם וכן הוריו בתיה ורצון צדקה -נמצאים במחנה שוחרי הקידמה.
אמו של הסטודנט, אשה מודרנית ומשכילה (סגנית מנהל בית-ספר), בדעה, שעל העדה לפתוח שסתום למרץ הנעורים: אם המרץ לא יופנה לאפיק  חיובי, סופו שיזרום בנחלים זרים. האם מתארת את שיעמומו ותסכולו של הנוער ושואלת – למה אין הנוער השומרוני מעודכן בבעיות המנסרות בעולם הרחב, ובבעיותיה של ישראל ? הייתכן, שהוא יפגר אחרי כלל הנוער בישראל ?
  האם רואה את הבעיות בעיניים פקוחות של אשה, אשר גדלה בבית, שהנחיל השכלה גבוהה לבנות – וזהו דבר נדיר בחברה השומרונית. קרובי משפחתו של הצעיר המתסיס, אולי מקווים בסתר-ליבם, כי באחד הימים יתפוס בנם מקום ראוי בעסקנות העדתית. אף אפשר, אילולא ההתייחסויות המשפחתיות-שבטיות, ניתן היה כבר לשבץ את בנימים הזועם בעסקנות העדה והבעייה אינה קלה כל עיקר.
  עדת השומרונים מורכבת בעיקרה משלוש משפחות: צדקה המתייחסת על שבט מנשה; משפחת השֹשֹונים ומשפחת המרחיבים המתייחסות שתיהן על שבט אפרים. בוועד שלושה חברים – אחד מכל משפחה. בלאו-הכי חושדים במשפחת צדקה המיוחסת, שהיא מנסה להשתלט, ואם יצרפו עוד נציג מתוכה לוועד, צריך יהיה להגדילו עד 6 חברים וזה יהיה גוף מסורבל בעדה קטנה כל-כך. מובן, אומר היו”ר, זכותו של בנימים קרובו ללחום על מקומו בייצוג העדה,כאשר ייערכו
אי-פעם בחירות חדשות. ולמה לא ייערכו בחירות חדשות, לאחר 8 שנות שלטון של הוועד הקיים ? “אין בקרב העדה נטייה לכך,’ – אומר ישראל צדקה: עירעור המצב הקיים עלול לעורר יצרי פילוג משכבר הימים, מה גם שהסטודנט בעל היוזמה טרם בשל די צורכו. 
  אין להכחיש, כי בפעלתנות של ראש הזועמים לא נעדר יצר התחרות המשפחתית (ב”וועד הפעולה” – בנימים, אחיו ובן-דודו), ועם זאת, ברור הדבר כי אינו פועל בחלל ריק. מצא הפטיש את הסדן. זהו נוער מתעורר, תוהה על קנקנו הוא ועל קנקן סביבתו. זהו נוער, הפוקח עיניים גדולות אל עבר החברה הסובבתֹ אותו, שאינו יכול להדביקה.
בנימים צדקה משקף מאוויים של דור שומרוני חדש.