איחוד חלקי העדה השומרונית – חולון ושכם – השנים הראשונות

   העדה השומרונית הקטנה והסגורה מחולקת בין חולון ושכם, ערים אשר היו מנותקות זו מזו למעלה מעשרים שנה. רק פעם בשנה, בחג הפסח, איפשר מלך ירדן לשומרוני חולון לחצות את שער מנדלבאום, ולעלות להר הקדוש. עתה לאחר מלחמת ששת הימים, נפרץ כל סכר ומעצור, ומייד באשר הוסר הגבול העויין בין שתי הערים, החלה תנועה דו-סיטרית ערה.

   שומרוני חולון התחילו באים לשכם לעת חג, שמחות וביקורי קרובים, ואילו צעירי שכם באים לתור את חולון, אם טובה היא,להתיישב בה. הסיבותי עם מזכיר העדה ישראל צדקה, ביקשתי לדעת ממנו,כיצד הסתדרו ”עולים חדשים” אלה, שהשתקעו בעיר, ומה הן בעיותיהם.

   מסתבר, כי הגבולות שנעלמו בן-לילה הביאו לחילופי רשמים והשפעה. יש מן השומרונים, בעיקר בחורים צעירים ורווקים, המציצים ומחליטים להישאר ולהסתדר. הנה שני אחים, אליעזר הכהן ואחיו עבד. עבד הוא רווק, אחיו בעל-משפחה. שניהם עברו לאחרונה לחולון ושניהם עוסקים בחייטות. אליעזר צעיר אדמוני, לובש גלימה כהה רכוסת כפתורים עד צוואר, וצמתו המסולסלת מציצה מתחת לתרבושו; ואילו עבד, שלמד בבית-ספר ירדני, לא שמר על זהותו הכהנית. הוא חסר צמה. נראה, שהכהונה אינה מושכת אותו במיוחד,  וסיכוייו להגיע אי-פעם למעמד בתחום זה הם אולי די קלושים. הוא עבד, בא והוציג תעודת-עולה והשתקע. אחיו טרם החליט, היכן מקומו.

   עולה חדש אחר הוא פנחס הכהן. הלה לא היסס הרבה. מייד לאחר המלחמה, ביודעו שהעדה בחולון חסרה כהן וחזן, עקר פנחס לכאן, הוציא תעודת-עולה, החל לכהן והביא הנה את משפחתו ואת ילדיו הארבעה. משכורתו, המשולמת לו על-ידי משרד הדתות והעיריה, איננה רעה. והוא עומד לפני דירוג טוב יותר. האיש קיבל מהסוכנות מענק לרכוש דירה בשכונה השומרונית והלוואה לתוספת חדר. לעומת אחרים, המנסים לתקוע כאן יתד, מצבו די שפיר. אם כי במה שנוגע להכנסות מטקסים שונים מקופח הוא במקצת.ה ‘שמנת’ נופלת בחלקו של הכהן הגדול לישראל, עמרם בן-יצחק. אותו מזמינים במיוחד משכם לערוך טקסי נישואים, ברית ובר-מצווה. הטקס מכובד יותר, כאשר עורך אותו הכהן הגדול, אם כי שאר הכהנים אינם יוצאים נפסדים אף הם, כאשר הם שותפים לטקס.

***

שאלתי את מזכיר העדה. אם יש בעיות כלשהן עם המתיישבים החדשים. ומה הן הבעיות ?

– בעצם אין כל בעיות- ענה לי האיש. הן ותיקי השומרונים שבחולון והן אלה שמקרוב באו, שמחים בהישגי המדינה יחד עם שאר אזרחי הארץ , ויחד עימם דואבים  הם על התקריות המפילות חללים. 14 הבחורים שהשתקעו כאן ישרתו בצה”ל, מייד כאשר יסתדרו במקום. מה שאין כן הבנות. הן משוחררות משירות צבאי מטעמים דתיים. אשר לתעסוקה, רובם של הגברים עוסקים בתפירה ומיעוטם בענפים אחרים. הבנות עובדות במפעל לודז’יה. מזכיר העדה הוסיף, כי אף-על-פי שאין בל מגמה ”למשוך” לחולון בני עדה משכם. אין ספק ‘שרמת החיים הגבוהה יותר והאפשרויות המסתמנות, מהוות מקור-משיכה לצעירי העדה. בעצם, לא הייתי צריך כלל לעדותו של מזכיר העדה על הבדלי רמת החיים של שני חלקי העדה. כאשר השוויתי מגוריו שלו, החדרים הנאים משוכי הווילונות למגורי העדה בשכם. כל המשפחה מתוך אותו בית-אב גרה שם בצוותא. חדרים חדרים, וסידורי היגיינה אלמנטאריים הם בגדר של מותרות. רבים המגורים מסוג ירוד זה בשכם. להוציא מספר דירות של כהנים ובעלי-אפשרויות.

–  השוני ברמת-החיים והאטמוספירה וכן הפחד הסמוי, שמא ילמדו נשי העדה אורח חיי אחיותיהן הישראליות – האם הם בין הגורמים המרתיעים שכמיים לבוא ולהשתקע בעיר הדינאמית ?

   לדעת מארחי, שכם דהיום אינה זו שהכרנו לפנים. היא עיר די מודרנית. הנותנת אותותיה בקרב העדה. אשר לאשה, היא גם בשכם עצמאית למדי ומכובדת על בעלה. אם יכולת למצוא בשכם לפנים שומרונית רעולת-פנים, הרי שהיא נהגה כמנהג המקום. בקרב העדה פנימה, לא חששה השומרונית להבליט יפי פניה הגלויים. כיום אב אינו  יבול עוד להשיא את בתו בניגוד לרצונה. ”בכלל – אומר ישראל צדקה – הנה אני צריך ללחום על זכויותי בביתי…”
הדובר ציפה לתגובת רעייתו, מזל, שלא בוששה לבוא: ”מיסכן שכזה!”
   תמים (קמל) אלטיף, אורח שכמי, שנכח בעת שיחתנו, מאשר כי מצב האשה השומרונית משופר. יחד עם זאת פלט, כאשר מזכיר העדה אמר לי, כי שלושת ילדיו הם ממין זכר ”תודה לאל שלא בנות.

   זהרה שושני (17), שעמדה ושוחחה בעליצות חופשית עם בנים ובנות, אישרה אף היא, כי היום אין מכריחים עוד בת להינשא לשומרוני, שליבה אינו נמשך אחריו, ואשר לשירות צבאי, היא כשלעצמה חפצה להתגייס, לו רק נתנו לה רשות לכך.

***

   למרות התנאים הטובים שבעיר החדשה ולמרות חוסר בעיות כמובטח, נראה שאין זה כל כך פשוט לעקור משכם ולעבור ולהתיישב בקרב העדה שכאן. נוסף לסיבות הרגשיות של הר קדוש, שחיי העדה סובבים על צירו, קיימות סיבות כלכליות המונעות עזיבת שכם. רבים  מבני העדה מקבלים תמיכה מהג’וינט וחוששים, שמא תיפסק תמיכה זו, כאשר יתבססו בישראל הוותיקה. נוסף לכך יש לכהנים הכנסה צדדית מקמיעות והשבעות אצל ערבים מקומיים השוחרים לפתחם. הכנסה זו ודאי תיפסק בחולון החילונית.

   נראה, כי מצב העדה בשכם משתפר והולך. נפתח אולפן לעברית, מתקיים קורס לתפירה, ובאופן כללי מורגשת הרגשת הבטחון, לעומת אי-הוודאות שבעקירה לעיר החדשה. וכאשר ההורים אינם עוקרים, הם גם אינם מניחים לילדיהם לעבור, ביחוד לא לבנותיהם.

   המצב שונה במקצת כלפי הבחורים הרווקים. העדה אינה משופעת כרגע בעודף בנות, והבנים הבאים להתיישב בחולון מקווים בסתר-ליבם למצוא בעיר זו את אושרם עם בנות יהודיות, המותרות בנשואים, בתנאי שיקבלו על עצמן עול מנהגי העדה.

   בכל אופן, אלה שעברו ואלה שבדעתם לעבור לעיר חולון, אינם משוחרריםֹ כלל מחבלי קליטה, אף-על-פי שמזכיר העדה הנמרץ, המשמש להם לפה כלפי המוסדות השונים, בדעה שאין בעיות.  שלבי (יפת) אלטיף, משתכר לעת-עתה, רק 300 ל”י לחודש. ובכסף זה עליו לקיים משפחה, לשלם שכר-דירה, ובכלל להתקיים בצורה אנושית בעיר, שרמת חיי אוכלוסייתה גבוהה לאין-שיעור מזו שהורגלו לה.

   קשיי קליטה קיימים, אף-על-פי ש”עולים חדשים” אלה ”היגרו” לשכונה הדומה בכול לשכונתם שנטשו. גם ברחוב בן-עמרם חובש הוא  בשבת ובמועד את תרבושו האדום, לובש את גלימתו הלבנה, כשלרגליו נעלי-בית, שאותן יישל. כאשר ייכנס לבית-הכנסת, הדומה בכל לכנישתא השכמית. וכאשר לא יעלה לרגל להר הקדוש, לקראת חנ הסוכות יעשה את החג בסוכה בנויה בתוך הבית פנימה, בדיוק כבשכם.

   את קשיי ההסתגלות ביטא יפה אותו עבד הכהן שהזכרתי. באחת ההזדמנויות הצטדק, כי הלשון עדיין גינה שגורה בפיו: ”אנחנו השומרונים שלושת אלפים שנה אנחנו חיים בארץ זו, ובכל זאת אנו כיום עולים חדשים…”  מסתבר, שישנם הנרתעים ממעמד זה, ויש שהחליטו: זהו זה ומתחילים הכל מחדש.

 נובמבר 1968